הפואטיקה של האריגה כאמנות : עבודתהש ל יהודית כץ יריד האמנות בפילדלפיה מוזיאון פילדלפיה לאמנות , נובמבר 2008 השימוש בסכניקות של מלאכת יד בתערוכות אמנות חזותית אינו חדש . כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת השתמשו אמניות פמיניסנויות בטכניקות שנחשבו ל"מלאכת נשים , " וכר סייעו לסשסוש הגבולות בין אמנות לאומנות כיצד לתאר את עבודות האריגה התלת ממדיות של יהודית כץ ? אף שחלק מעבודותיה , דוגמת המכלים השקופים למחצה בצורת סלים , או עבודות דמויות וילונות ומסכים , עשויות להיות גם שימושיות , הרי מרבית עבודותיה אינן כאלה . ניתן לתלותן על הקיר או להניחן על מדף ולהעריך אותן מבחינה אסתטית ומבחינת מיומנות הביצוע והחדשנות . " אריגה , " הסבירה לי כשנפגשנו בתערוכה בפילדלפיה " , היא , מטבעה , מסגרת נוקשה מאוד . הגריד תמיד קבוע , והמל מכתיב גבולות מוגדרים ומגבילים . העבודה מתקדמת תמיד מלמטה למעלה , כמו בבנייה של קיר לבנים ... אריגה , בדומה לאדריכלות , היא תהליר של בנייה . אבל מה שאני עושה בעבודתי הוא לפעול כנגד המגבלות , לפרוץ את הגבולות , לחפש דרכים לשחרר את העבודה מתוך הגריד . "
אל הספר