צליחה אב-בית בלם ברנם הוא עמד על הגשר , באמצע הגשר , צופה למרחקים . מרחב עצום מכל צד . המבגו פוגש את האופק . המקום שממנו בא , והמקום שאליו הוא הולך , אינם נראים . הם מעבר לאופק בשני הצדדים . כאן , באמצע , על הגשר , אין , כביכול , כלום מסביב . יש מרחב ענק , מלא וריק באותה מידה , מרחב מפריד , כמעט מכשול . הוא עצם את עיניו והקשיב . רעש ושקט , גלים , רוח . והריח , כן גם הריח . את הריח הוא הרגיש , בעיניים עצומות הרגיש . הריח , מליחות מתוקה או מתיקות מלוחה , איך להסביר ? הריח של הזיכרון ... ואז פקח את עיניו והסתכל למטה , על הגשר עצמו , ואחר כך לשני צדיו . מה יש שם , בכל זאת ? מה יש מתחת לגשר ? כמה עמוק זה יכול להיות , שם , במקום שבין המקומות , במקום המפריד , בשטח הפתוח , הלא מחייב , שטח "pun , ? שדה המעבר , מרחב ההיסוס ... רצה לדעת , ולא רצה לדעת . רצה להסתכל , ולא רצה לראות ... תהום ?
אל הספר