משפטשמיאקין יש דעה האומרת , ש"לא נאה" לבקר שופטים . אלה הם פטפוטי סרק . עוד אפשר , אולי , להאמין בזאת במקום שם מצויות ערכאות ערעור שבהן ניתן לבטל פסקי דין , במקום שם קיים חוק מדוקדק , דרכי הליכים קפדניים , מסורת תקדימים עשירה , במקום שם יש אפשרות לבחירה קפדנית של שופטים . אין לכל זה ולמשפט הקונגרס הציוני ולא כלום . שם טרם נכתב ה"כרך העשירי , " אין לא "ספר חוקים לפלילים , " לא תקנון לנוהל משפטי ולא מסורת . שופטיה נבחרים בקונגרסים , באקראי , פשוט לפי המלצותיהן של הסיעות השונות , ואין לפני מי לערער . הערכאה אינה מושלמת ועדיין בחיתוליה . אם יתמזל מזלה והיא תוסיף להתקיים ולהתפתח , יהא זה רק בסיועה של ביקורת פומבית . במקרה הנידון אי אפשר לה לביקורת שלא תהיה חמורה ביותר . בית דין כבוד של הקונגרס הציוני , שגזר בימים אלה בברלין על "פיזור" ה"זונדר פרבאנד" הרוויזיוניסטי , נהג , מבחינת ההליך המשפטי , בחוסר יושר ציני גלוי . עד אוגוסט 1932 חלה על בית דין הקונגרס התקנה , שלפיה נתונים לסמכותו המשפטית רק יחידים , ולא ארגונים בתור גוף . בהתאם לכך בחרו בקונגרסים אף את השופטים בלא תשומת לב מיוחדת לשייכות...
אל הספר