כמה מכוני דעת קהל הגדירו את שרדר כ"קנצלר הטלוויזיוני הראשון . " הסיקור הטלוויזיוני של מסע הבחירות דמה לסגנון סיקור הבחירות בבריטניה ובארצות הברית , ולווה באלמנטים של "יריד הימורים" ו"מירוץ סוסים , " בחירות 1998 היו מסעירות יותר במונחים חדשותיים , לא רק משום שהסקרים לימדו שסיכויי הניצחון של המפלגה הסוציאל דמוקרטית גדולים מבעבר , אלא בשל מאפיין התקשורתיות של הקנצלר המיועד . ( Braunthai , 1999 ) מאחר שאין לשרדר גיבוי מפלגתי , הוא תלוי בפנייה הישירה אל הציבור . בכך אימץ את סגנונו של קלינטון , שבאסטרטגיית התקשורת האישית שגיבש הרחיק מעליו את מפלגתו , המפלגה הדמוקרטית . גם אצל שרדר , כמו אצל קלינטון , זוהי אסטרטגיית הישרדות שלטונית . על פי תפיסתו , הפופולריות שלו לא צריכה להיות תלויה בזו של ממשלתו , ואיבוד הפופולריות של הממשלה זמן קצר לאחר הבחירות , לדוגמה , אינו צריך להשפיע על הפופולריות האישית של הקנצלר ועל שיעורי התמיכה בו . כפי שכתבו פרשנים , הוא עצמו נשאר פופולרי גם לאחר כישלונות , מאחר שאינו מזהה את עצמו עם הכאוס הממשלי ומשום שהוא מסוגל לקבל את הביקורת על הבעיות והשגיאות של ממשלתו בקלי...
אל הספר