קו המים והרחקת הגבול דרומה

קו המים והרחקת הגבול דרומה החשיבה האסטרטגית כמרכיב במדיניות הקרקעית של התנועה הציונית החלה להשפיע על סדרי העדיפויות ברכישת הקרקע לאחר מאורעות , 1936 ופרסום מסקנותיה של הוועדה המלכותית ב . 1937 בעקבות ההצעה לחלק את ארץ ישראל בין הערבים ליהודים התמקדה החשיבה האסטרטגית בהכרח לרכוש קרקע באזורים שמאיימת עליהם סכנה של ניתוק טריטוריאלי מהיישוב היהודי . בראשית שנות ה 40 התגבשה ב"הגנה" תפיסה ביטחונית ששילבה את ההתיישבות כמרכיב חשוב ביותר בהגנת גבולות הארץ . ב 1943 פורסמה תוכנית רוכל לב , שהמליצה על התיישבות מידית באזורי ספר , וביניהם בכמה נקודות מפתח בדרום ובנגב . מגמת התוכנית היתה כיתור שלושת המרחבים הערביים ( מרכז הגליל , הרי שומרון , ומרחב חברון באר שבע ) בשרשרת יישובים עבריים . התוכנית התבססה על גושי קרקע שנרכשו בידי הקרן הקיימת , היכולים לשמש להקמת יישובים חקלאיים הגנתיים . באמצע שנות ה 40 היו רוב מנהיגי היישוב משוכנעים , כי לכל נקודה בדרום ובנגב יש משקל הגנתי רב . הם תבעו לקדם את ההתיישבות באיזור . כך הואץ תהליך הפיכתם של המצפים ליישובי קבע , וב 1946 הוקמו 11 הנקודות בנגב כמבצע צבאי ...  אל הספר