עמדת הבדואים יחסה של אוכלוסיית הבדואים בנגב לקו המים היה לא אחיד . קצת מהשיח'ים ראו בו הזדמנות לזכות במים לאדמותיהם ולחזק את מעמדם ושליטתם בשבט . אחרים ניסו למנוע את מעבר הצינור בקרקעותיהם באמצעות מאבק משפטי ואיומים , כדי לזכות בסופו של דבר בתשלום גבוה . המגע בין בדואים ליהודים התרחב מאוד לאחר עליית 11 הנקודות . מתיישבי רביבים זכו לחסותו של השיח' חאג' סעיד , אשר תמורת 10 לא"י לחודש מנע מהשבטים באיזור להתנכל ליישוב . דמי חסות שולמו גם לשיח' אל הוזייל , כדי שישמור על קו המים . דמי החסות הפכו לא פעם לדמי שמירה , כפי שאירע בחצרים , שם שולם כסף לתקיף המקומי בעבור שמירת השדות והציוד בהם . המוסדות המיישבים רכשו קרקעות בעלות ערך חקלאי נמוך שנמצאו לאורך תוואי קו המים המתוכנן , מבלי להסביר לבעלי הקרקע את סיבת הדבר . צעד זה דרש תקציבים גדולים , ומשא ומתן מייגע עם כל בעל קרקע בנפרד . הוחלפו קרקעות לאורך התוואי והקרקע שניתנה בתמורה היתה בעלת ערך חקלאי גבוה יותר . כמו כן מצאו משפטני הקק"ל סעיף בחוק העות'מאני הקובע , כי בשטח שבו עוברת דרך ציבורית , הופכת רצועת הקרקע שלאורכה לקרקע שבבעלות המדינה . משו...
אל הספר