המסורות הקרקעיות הבדואיות

המסורות הקרקעיות הבדואיות בשלהי המאה ה , 19 עם סיום המלחמה בין שני השבטים הגדולים , עזאזמה והתארבין , נקבעו גבולות השטחים בהם החזיק כל שבט . הגבולות עוצבו וסומנו בעשור האחרון של המאה . בשטחים שכבש לעצמו כל שבט נכללו זכויות המרעה והמים , וגבולותיהם היו תקפים עד פרוץ מלחמת העצמאות ( מפה . ( 1 ברם , קווי הגבול בין השבטים שורטטו לראשונה על גבי מפות על ידי פקידי הממשל העות'מאני , ופורסמו רק בשנת . 1917 נוצרה איפוא תחושה בקרב השבטים , שהאדמות עליהן הם יושבים , נמצאות בבעלותם החוקית . הפקידים העות'מאנים הכירו בטריטוריות השבטיות , ובכך נתנו , לכאורה , גושפנקא חוקית לנוהגי הבעלות על הקרקע , ללא הקפדה על נוהל מדידה ורישום . נוהגי בעלות אלה התגבשו על סמך מסורות חקלאיות ששררו בדרום הר חברון , ועל סמך מנהגים הקשורים בבעלות על קרקע , שהובאו על ידי פלאחים שהיגרו לנגב מעמק הנילוס . רוב קרקעות הנגב הוחזקו בשנות ה 30 וה 40 מתוקף חוקי הירושה או ב"חזקת בעלות . " בידי בעליהן לא היו תעודות קניין . בין צורת הבעלות בקרקע בקרב הבדואים לבין נוסח החוק העות'מאני משנת 1858 שרר דמיון מסוים , אך הוא הלך והתמעט ככ...  אל הספר