פרק אחד עשר סאריס — קטנה — דו'רבת קפירה — בית ניבא ( נב — (? יאלו ( א ; לי — (] עמואס ( עמאוס ניקופוליס ) — חניה בלאטרון סאריס באחד במאי , בשעה שבע בבוקר , יצאתי מן הכפר קרית אלאענאב בטרם ישקוט . בלילה נמלטו אל ההרים עשרים וחמישה תושבים אנשי המחנה העוין את אבו גוש מחשש פן יכלאם . מגמת פני היתה מערבה , ואחר כך דרומה מערבה . בשעה שבע ושלושים ושתיים דקות הייתי לרגלי סאריס . המעיין שתושבי המקום הזה שואבים ממנו מים מסוגר בתוך כמין בור בקירבת הדרך . הכפר עצמו כאילו חבוי בהר , כצד שמאל , מאחורי קבוצות עצי זית . טיפסתי אליו על המדרון מכוסה החורש , ולא מצאתי בו עתיקות , להוציא 'ברכה' אחת , כמעט רבועה , שאורך צלעה שלושה עשר צעד . כחלקה היא חצובה בסלע ובחלקה בנויה מאבנים גדולות יחסית . הבתים נראים דלים ורעועים . יש שם מגדל קטן הרוס , שנבנה אולי בימי הביניים . לא הרחק , קצת מעל הכפר , יש חורש צפוף של אלונים ירוקים ואלות , שהתושבים מוצאים בו כקיץ מחסה מלהט החמה . השם סאריס ( בערבית ( crrj ^ מזכיר את העיר הקדומה , Zdpn <; שההיסטוריון יוסף מזכירה כעיר כנחלת יהודה שדויד התגורר בה זמן מה בשעה שביקש להי...
אל הספר