ועידת לוזאן ההיסטוריוגרפיה הרשמית של ישראל מייחסת את כישלון ועדת הפיוס , במידה רבה , לשיטת המשא ומתן שננקטה בוועידת לוזאן , שדיוניה נמשכו מ 27 באפריל עד 15 בספטמבר . 1949 בוועידה זו , שאמורה היתה להביא שלום למזרח התיכון לאחר מלחמת העצמאות , התקיימו דיונים נפרדים עם ישראל ודיונים נפרדים עם פורום משותף למדינות ערב . זאת , בניגוד לשיטה שננקטה בזמן המשא ומתן ברודוס , שהתנהל עם כל מדינה 3 ערבית בנפרד . דוגמה לעמדה הישראלית הרשמית בעניין זה , נמצא בעדותו של ולטר איתן , שהיה ראש המשלחת הישראלית לדיוני ועידת לוזאן , לפיה הופעת מדינות ערב בוועידה כגוש אחד , ולא כמדינות בודדות המנהלות כל אחת בנפרד את המשא ומתן עם ישראל , היא שהקצינה את עמדותיהן עד כדי כישלון . לפי אתריג , ' הנציג האמריקני בוועדת הפיוס , טענו הערבים , שהם מתנגדים לשיחות ישירות עם ישראל משתי סיבות : ראשית , ישראל לא גילתה די גמישות ונכונות לפשרות , לדעתם ; ושנית , כשנתקיימו מגעים ישירים , הם הודלפו לעיתונות על ידי ישראל . מעדות אחרת , של גרשון אבנר , אף הוא היה מחברי המשלחת הישראלית לוועידה , כישלונה לא נבע מטכניקה דיפלומטית לא נ...
אל הספר