מישור החוף של ים המלח

בשנים האחרונות חלו שינויים גדולים בים המלח . הניצול הגובר של מימי מערכת הירדן והמשך המגמה של התחממות האקלים שהחלה בשנות ה - 30 גרמו לירידת מפלס המים בים המלח , להתייבשות סופית של האגן הדרומי בשנת 1977 ולהמלחת גוף המים העליון בו , ולהשוואת ריכוז המלחים בו לריכוז שבגוף המים התחתון . ברכות האידוי של מפעלי ים המלח , המשתרעות כיום על פני כמחצית שטחו של האגן הדרומי , מאדות בכל שנה כ - 110 מיליון מ"ק מים , ומחזירות למימי ים המלח יותר מ - 100 מיליון מ"ק תמלחות מרוכזות ביותר , הגורמות להמלחה מוגברת של כל גוף המים . הפרשי הצפיפות בין גופי המים השונים טושטשו , ונוצר ערבוב של המים בכל גוף המים ; מליחות המים הפכה להיות אחידה כמעט לכל עומקו של ים המלח . מצב זה מאפשר אספקת חמצן לקרקעית ים המלח . נוכחות החמצן בקרקעית ים המלח כיום והיעדרו מן הקרקעית קודם לכן מוכחים משקיעת הגבס בו ( גבס הוא תרכובת של סידן וגפרית , המתגבשת רק בנוכחות חמצן ; במצב של היעדר חמצן בגוף המים התחתון של ים המלח , המצב ששרר קודם לכן , נקבעה הגפרית שבמימן הגפריתי באמצעות בקטריות המחזרות סולפט ) . ההמלחה המוגברת של כל גוף המים באה ...  אל הספר
כתר הוצאה לאור

ידיעות אחרונות

ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור