היישוב מול השואה מרכיבים טראגיים רבים אופפים את יחס היישוב בארץ והנהגתו לשואת יהודי אירופה ואפשרויות ההצלה של חלק מהם . יש להבחין בין שתי תקופות משנה בהתייחסות זו , כשהמעבר ביניהן הוא בסוף שנת . 1942 ער אז לא הייתה מודעות מלאה למתרחש בפועל בקרב יהודי אירופה הכבושה , וביישוב נטו להאמין כי מדובר לא בשלבים ראשונים של השמדת עם , אלא בהרג יהודים במובן לו הסכינו בימי מלחמות בעבר . כמה סיבות לכך : ראשית , הידיעות שהסתננו מהארצות הכבושות היו חלקיות , מעורפלות ונראו כבלתי מהימנות . הדעת לא הייתה בשלה עדיין לקלוט את הזוועות , וניתן , לפחות חלקית , להסביר תופעה זו במניעים פסיכולוגיים של אי אמון . שנית , עד מפלת צבא רומל באל עלמיין בסתיו , 1942 היה היישוב היהודי עצמו נתון בסכנה , ויהודי הארץ היו מוטרדים בחרדה לגורלם הם . שלישית , היישוב היה עסוק כולו במאמץ המלחמה לצדן של בעלות הברית , שרק בניצחונן הייתה ערובה לשים קץ לסכנה האיומה שריחפה עליו . את היישוב ומנהיגיו לא העסיקה המחשבה על פעילות עצמאית , שלא במסגרת ובלא שיתוף עם בריטניה , והייתה הבנה כי אין להטריד את בריטניה בעניינים שהם מחוץ למאמץ המלחמ...
אל הספר