חישולו של היישוב שלוש שנות המהומות היו תקופה קשה בחיי הארץ נכלל ובחיי היישוב היהודי בפרט . לראשונה בתולדות המפעל הציוני המחודש הוצב איום ממושך , חודשים ואף שנים , על עתידו של היישוב כולו ושל כל פרט ופרט בו . ההנחה האופטימית , בה החזיקו רבים מהיהודים , כולל ההנהגה , כי הערבים "יתרגלו" לנוכחות היהודית , נתנפצה אל סלע המציאות הקודרת . אם נוסיף לכך את "הבגידה " האנגלית שנתמצתה ב " ספר הלבן" של , 1939 אין תמה אפוא שבאותה שנה קבע דוד בךגוריון כי תמה תקופת "הציונות המדינית " והיישוב היהודי מצוי בראשיתה של "הציונות הלוחמת . " התקופה האמורה הייתה גדושה בצללים , אך על אף הימים הקשים לא חסרו גם אורות : לצד משבר כלכלי ממושך , אבטלה גואה , צמצום ניכר במשק הבנייה שהיה המוביל בשנות הגיאות , 1935-1933 היווצרות בעיית פליטים יהודים שנמלטו מהערים הערביות ואזורי הספר בערים המעורבות , וצמצום העלייה - בהשראת הבריטים - בשנות המתח , יש לציץ גם את הנקודות הבאות : העלייה , אף שצומצמה , הביאה בשנים 1936 1939 כ 60 אלף יהודים נוספים , ויחד עם המעפילים שהצליחו להסתנן לארץ , התקרב מספר היהודים ב 1939 לחצי מיליון...
אל הספר