התפתחות תנועת הפועלים בשנות השלושים המשיכה ההסתדרות , וביתר שאת , בתהליך התקדמותה לקראת היותה הגוף הציבורי הגדול , החזק והמאורגן ביותר ביישוב . שיעור הגידול במספר חבריה עלה על זה של כלל האוכלוסייה היהודית , ועובדה זו התבטאה בחיזוק מעמדה ומשקלה . בסוף ימי העלייה הרביעית היו מאורגנים בהסתדרות כשני שלישים מכלל העובדים , ואילו באמצע שנות השלושים עלה מספרם לשלושה רבעים . היה זה הישג ארגוני יוצא דופן , שכן בשום מדינה בעולם לא היה אחוז כה גבוה של פועלים מאורגנים באיגודים מקצועיים . ( באנגליה , ערש האגודות המקצועיות , רק כ 50 % מהפועלים היו מאורגנים ( . ההסתדרות ניהלה מערכת מקצועית מקיפה ואינטנסיבית לטובת חבריה בעיר ובמושבה . התנאים האובייקטיביים לניהול המאבק המקצועי היו קשים במיוחד , וזאת מארבע סיבות : א . לא הייתה תחיקת הגנה ממשלתית על העובד ( להוציא כמה תקנות , שגם אותן השלטונות לא אכפו בצורה שיטתית ;( ב . סכנת תחרות של עבודה זולה מצד פועלים ערבים , שהיו מוכנים להסתפק בשכר ובתנאים ירודים , לחצה על השכר בדרגות הנמוכות כלפי מטה ; ג . בתקופות של שפל ומשבר , בהן האבטלה החריפה , קשה יותר לשמור ...
אל הספר