משפט השלום העברי משפט עצמאי הוא חלק חשוב מאוטונומיה לאומית , וניתן היה לצפות כי יזכה להתפתחות ולקידום מלא ביישוב , במיוחד נוכח המסורת המשפטית היהודית בחלק מארצות הגולה . לא כך קרה בפועל . היישוב המאורגן לא הצליח לבסס מערכת משפטית פנימית כתחליף למערכת המנדאטורית . משפט השלום העברי הוקם ביזמת המשרד הארץ ישראלי ביפו בשנים האחרונות של השלטון העות ' מאני . בשנות מלחמת העולם הראשונה פסקה פעילותו ועם כיבוש הארץ על ירי הבריטים הוא הוקם מחדש . יוזמיו קבעו את העקרונות והמטרות הבאות : אי תלות משפטית בשלטון הזר ; השופטים הם לא אנשי מקצוע , אלא מתנדבים מקרב הציבור ; לא תהיה צמידות לעקרונות משפטיים פורמליים , אלא מגמה להשיג צדק לגופו ; חידוש יסודות המשפט העברי , בלא הצביון הדתי מסורתי . נקבעו שלוש ערכאות דיון ; בתי משפט מקומיים , מחוזיים ובית משפט עליון . כל הרכב כלל לפחות שלושה שופטים , כאשר אחד מהם משפטן או בקי בתלמוד . בראש המוסד עמדו מבכירי העסקנים של היישוב . המתנגדים למשפט השלום העברי באו ברובם מן החוגים הדתיים , אשר חששו מהתחרות עם בתי הדין הרבניים . בשנות העשרים רבו הפניות למערכת משפט השלום ...
אל הספר