הכפייה הדתית והמאבק נגדה לוי יצחק הירושלמי פעילות החרדים והדתיים – במגמה להשליט במדינה את אורח החיים הדתי ( בעיקר ברשות הרבים , אך גם ברשות היחיד ) – החלה כבר בימיה הראשונים של מדינת ישראל , בניגוד לנאמר במגילת העצמאות , שהבטיחה חופש דת ומצפון , ובניגוד לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות . תביעת החרדים והדתיים מסתמכת על מסמך ה"סטטוס קוו" שבו נקבעו כללים הנוגעים לשבת , לכשרות , לדיני אישות וכיו"ב . מסמך זה משמש למעשה – בלחצם של האורתודוקסים ולפי פירושיהם – קו מנחה לממשלות ישראל ולקואליציות השונות בכל הנוגע לחקיקה דתית וליחסי דת–מדינה , אף שרבים רואים באכיפתם של הכללים האלה פגיעה בחופש המצפון ובזכויות הפרט . הכללים האלה לא היו מתקבלים בלא תמיכת המפלגות החילוניות הגדולות שעמדו בראש השלטון . שתי עובדות הקלו על הדתיים לזכות בתמיכה הזאת לפחות לחלק מעמדותיהם , והביאו להשלטת ההלכה היהודית בפרשנותה האורתודוקסית על כמה מערכות חיים מרכזיות במדינה :
אל הספר