כמה מדפוסיו של האבל המסורתי ונוספו אליו יסודות של האבל כפי שעוצב בחברה החילונית . ה " יזכור " שכתב ברל כצנלסון אחרי מותו של יוסף טרומפלדור בי " א באדר תר " פ ( 1920 ) שמר , לכאורה , בפתיחתו על הדפוס המסורתי , אך במקום " יזכור אלוהים " כתב כצנלסון " יזכור עם ישראל . " נוסח זה נעשה , אם כי בשינויים מסוימים , לנוסח הקבוע במרבית האירועים הלאומיים והציבוריים והוא שולב גם בטקסי האזכרה של צה " ל . אחרי מלחמת יום הכיפורים ב1973– השתנתה האווירה בנוגע לאבל ולקינה . אורח החיים הסגפני , המסתפק במועט , החושש מביטוי יתר , עמד בסתירה לתרבות היומיום הצרכנית . גם תרבות התקשורת לא אהבה את נצירת הרגשות ואת המאמץ שלא לחשוף את האני במצוקתו ובכאבו . הדפוסים החדשים הדגישו את הנזק שבהתאפקות , גברה הקריאה לביטוי הרגש והמועקה . כבר לא נתבקשה צנזורה " ) חרוש והחרש , ( " אלא הפורקן . גילוי מגבלות הכוח במלחמת יום הכיפורים וההעזה לבטא את הציפייה לשלום דחפו את האנשים לבטא יותר ויותר את המועקה והבכי הופיע שוב . עתה כבר הותר לקבל את המוות בכאב , בתפילה , בתחנונים , בכעס ובהתקוממות . השינוי הזה התחולל במסגרת של רטוריקה...
אל הספר