יחסים בין יהודים ללא יהודים בצפון אפריקה מישל אביטבול עד המאה ה19– ותחילת העידן הקולוניאלי היו שלושה מאפיינים עיקריים ליחסים בין היהודים לבין סביבתם המוסלמית בצפון אפריקה : א . בולטות הממד הדתי–האתני בהגדרת הסביבה את היהודי כ"ד'ימי" ( בן חסות ) ובתפיסת היהודי את עצמו . ב . אי סימטריה בין הסטטוס החברתי–הפוליטי של היהודי לבין הפונקציות הכלכליות–המנהליות שהוא ממלא מטעם המדינה ולמען רווחת החברה : יהודים ונשים היו היחידים שנבצר מהם – בשל עכבות תרבותיות ודתיות – להמיר את הישגיהם למען הכלל ( בתחום הכלכלי בעיקר ) בקידום חברתי ופוליטי . ג . לעומת המצב ששרר באירופה עד לתקופת האמנסיפציה , היה המעמד המשפטי–המדיני של היהודים מעוגן ב"אמנת עומר" המפורסמת מראשית ימי האיסלאם – ששימשה תמרור נורמטיבי קבוע ומקובל על החברה והמדינה , גם אם מקצת סעיפיה לא תמיד נשמרו בקפידה בידי השליטים . נזכיר שעל
אל הספר