יהודים כמיעוט בין מיעוטים – מבוא

רבים מיהרו להגדיר את היחס של אירופה כלפי ארצם במונחים של האנטישמיות הקלאסית ; יהודים רבים במערב תוהים כיום אם ההשתלבות ההרמונית שלהם בארצות מושבם לא היתה אלא אשליה מסוכנת . האומנם ? בחינה מפוכחת של תנודות היחס כלפי ישראל – ויהודי התפוצות – מלמדת שהתמונה משנה את צבעיה הן בהתאם למתרחש בשטח והן לפי זווית הצפייה . כך בנוגע לשני האירועים הפרדיגמטיים שהזכרנו : החלטת עצרת האו"ם מ1975– והוועידה בדרבן . הראשונה היתה תוצאה של "הרוב האוטומטי" של הגוש הסובייטי והמדינות הבלתי מזדהות ; התמוטטותה של ברית המועצות ו"אפקט אוסלו" אפשרו את ביטולה . בדרבן הצעות ההחלטה האנטי–ישראליות סוכלו בסופו של דבר . ואילו ההתקפות האנטישמיות היו רובן ככולן מעשיהם של בני המיעוט הערבי , הווה אומר תוצאה ישירה של הסכסוך המזרח–תיכוני . לא מקרה הוא שרובן התרחשו בצרפת , מדינה שעל אדמתה חיים בשכנות לא נוחה המיעוט הערבי–מוסלמי והקהילה היהודית הגדולים במערב . המסקנה המתבקשת : מצבה של ישראל בקרב גויי העולם אינו רק תוצר של היסטוריה ארוכת שנים ; הוא גם , ובעיקר , תולדה של התרחשויות פוליטיות , צבאיות ודיפלומטיות קונקרטיות . קשה להורו...  אל הספר