פרק שלישי המתחים על רקע הדרישה לרפורמה בבית הכנסת הגדול 1908-1878 הקהתה במאומה את תחושת שייכותו לפולין , לתרבות ולאומה הפולנית כבן רת משה . הפטריוטיות של הד"ר מ . יאסטרוב , שהזדהה עם המאבק המדיני והצבאי של האומה הפולנית שנאבקה על חירותה , היתה זקוקה לביסוס ולחיזוק אידיאולוגי , כפי שצוין בפרק הראשון . לעומת זאת , הפולניות של ר"ר צילקוב לא היתה זקוקה להוכחות , כי היתה מושרשת בו . הפולנית היתה שפתו , רק בה התעלה לבטא את אהבתו ומסירותו לתורת ישראל . כיוון שנגזר עליו , בפקודת השלטון הרוסי , שלא להטיף בפולנית בבית הכנסת מאז \ 1871 היתה דרושה מידה רבה של העזה לברך ולשאת את דברו בפולנית , בטקס חנוכת בית הכנסת הגדול במעמד המושל הרוסי ופמלייתו . ולא פחות מכך , להמשיך בדרשותיו בפולנית בניגוד לאיסור הקיים והמדיניות הרוסיפיקטורית שנקטה ממשלת הכיבוש . ד"ר צילקוב ראה בפולוניזציה של המוני היהודים , מעין גשר להבנה בין המיעוט היהודי לרוב הפולני , וראשיתו של תהליך , לקראת המטרה הנכספת של אינטגרציה תרבותית שאין עמה התבוללות קיצונית וטמיעה . לפיכך , ראה חשיבות רבה בטיפוח היודאיקה בפולנית . הוא עצמו , קנה א...
אל הספר