סוגיית הקולקטיב הפוליטי המזרחי בסיכומו של הריון מתחייבת התייחסות לשאלה המנחה שהצגתי בתחילתו : מדוע לא התארגנו המזרחים , אשר הובאו לישראל בשני העשורים הראשונים כעדות נפרדות , לכלל קולקטיב פוליטי עצמאי ? וכיצד נגדיר את ש"ס בהקשר לשאלה הזו ? לאור המסקנות הכלליות , אפשר לגזור טענה מקדימה : עד כמה , אם בכלל , הפעילות הפוליטית העצמאית המזרחית של מאבק , כיוונה ומכוונת עצמה ליער של התארגנות קולקטיבית עצמאית ? כדי לחדד את השאלה , אציג את הפרדוכס של ההתנהגות הפוליטית המזרחית . כפי שראינו כמעט אצל כל התנועות וההתארגנויות המזרחיות , ההתארגנות הסקטוריאלית היא למען השתלבות ב"ישראליות" הכללית - "להיות כמו כולם . " כלומר , האמצעי להשגת יעד ההשתייכות וההשתלבות הוא , באופן פרדוכסלי , התארגנות בנפרד על בסיס של שונות . כך , ככל שנמשך מצב אי השוויון הכלכלי והדיכוי התרבותי , גבר הדחף למאבק למען שוויון והשתלבות , שהביא בהכרח להופעתן של פעולות והתארגנויות מזרחיות רבות מימי הקליטה הראשונים במחנות , במעברות , בעיירות ובמושבים , דרך " מרד ואדי סאליב " , " הפנתרים השחורים" ו"האוהלים" ועד "מרד הקלפיות , " תמ"י והק...
אל הספר