סיכום ומסקנות המסקנה הכללית הראשונה של הספר עולה מהתבוננות בפוליטיקה המזרחית כולה , על כל גישותיה ודורותיה , כ"תנועת המאבק המזרחי ; " באותו מובן שהאקדמיה האמריקאית והפוליטיקה האמריקאית מתייחסות לכלל הפעילות הפוליטית של השחורים בארצות הברית בשנות החמישים והשישים כאל "התנועה לזכויות האזרח" והישגיה נמדדים על פי סך כל מרכיביה . מהתבוננות כוללת כזו אני מזהה שני הישגים עיקריים ובעלי משמעות ל"תנועת המאבק המזרחי : " הראשון הוא הצלחת המאבק לכפות על המדינה הכרה במדיניות אי השוויון שלה , והשני הוא השגת הלגיטימציה למאבק המזרחי עצמו ולתנועות המזרחיות . בראש ובראשונה יש לציין את ההכרה של המדינה , גם אם לא באופן ישיר , במדיניות אי השוויון החברתית הכלכלית והתרבותית שלה , לאחר שנים רבות של התכחשות רשמית . ניתן בהחלט לקבוע שההכרה הזו נכפתה על המדינה רק לאחר עימות קולקטיבי מתמשך שבו החלו באופן משמעותי "הפנתרים השחורים" והמשיכו קבוצות ותנועות נוספות אל תוך שנות השמונים והתשעים . ההישג הכולל השני הוא הלגיטימציה למאבק עצמו מצד מוסדות המדינה , מפלגות השלטון , התקשורת והאקדמיה המשתרכת מאחור . זאת לאחר ארבעה ע...
אל הספר