ההשפעות התרבותיות של מחאת "הפנתרים השחורים" אפקטים רדיקליים חזקים של פעילות "הפנתרים השחורים" פעלו היטב גם מחוץ לשדה הפוליטי גרידא - בעולם התרבות המזרחית , אשר התקיימה עד אמצע שנות השבעים רק בזיכרון הקולקטיבי ההולך ונמחק ולרוב גם במחתרת ממש . אפשר לדמות את הצד התרבותי הזהותי בתהליך החברתי הזה שפתחה מחאת "הפנתרים השחורים" לסוג של סדנה המונית לשיקום הזהות המדוכאת , שבה המשתתפים פותחים את סגור לבם , זועקים באופן חופשי ופורמים את פקעת ההשפלה , חוסר האונים והבידוד שאפיינו את חיי ההכנעה וההשפלה התרבותית במפגש עם הציונות האירופית . מאמצע שנות השבעים אנו עדים לשני כיוונים של תנועה רדיקלית בכיוון התרבותי , אם כי מנקודת מבט של ימינו ברורה מידתם המזערית ומוגבלותם . כיוון אחד מלמטה , בעולם הרוח המזרחי - מזרחים מתחילים לשיר , לנגן , לכתוב , להציג , לדון , לחקור ולתעד . כיוון שני , מלמעלה - ההגמוניה התרבותית האשכנזית , המזוהה כולה עם מפא"י ומפ"ם , מתחילה בלית בררה לשחרר לאט , מעט ובקפידה את המחסומים לכניסת חלוצי התרבות המזרחית המתעוררת . המניעים להתנהגות הזו היו בעיקר פחדים מעוצמת המחאה והחשש מהתפרצ...
אל הספר