פרק חמישי בואם של עמי הערבות במאה האחת עשרה כבר ניכרו במדינה ובחברה האסלאמיות סימנים רבים של חולשה פנימית . התסמינים הופיעו עוד לפני כן : התפצלותה של האימפריה לממלכות אזוריות אוטונומיות ; ירידת כוחם ויוקרתם של הח'ליפים אפילו בבירתם שלהם ; התמוטטות כל המבנה הפוליטי והמנהלי שהקימה האימפריה האסלאמית על יסודות שירשה מביזנטיון ומאיראן הססאנית . בזמן שכוחם הממשי של החיליפים ושל המדינה האסלאמית עבר לאוטוקרטים צבאיים ששלטו באמצעות צבאותיהם , אפילו המעמד הדתי של החיליפה כראש האסלאם הסוני ירד לשפל המדרגה : מגזרים גדולים של האוכלוסייה נהרו אחרי כיתות מינות , ורוב האימפריה , מאיראן עד מצרים , ואפילו עירם של הח'ליפים עצמם , היתה נתונה לשלטון מצביאים ונסיכים שיעים . בחיי הכלכלה הופיעו סימני ההידרדרות מעט יותר מאוחר . הבויהים השיבו לזמן מה סדר ושגשוג אל המחוזות המרכזיים . הפאטמים חנכו את עידן השגשוג הגדול ביותר בתולדות מצרים בימי הביניים . אבל הקשיים הלכו וגדלו במזרח , ולאחר זמן גם במצרים . המסחר הרווחי עם סין פחת ולבסוף פסק , במידת מה בשל התנאים הפנימיים בארץ זו . המסחר עם רוסיה ועם הארצות הבלטיות ,...
אל הספר