סוף דבר העדה הספרדית בירושלים בשלהי המאה הי״ט ובראשית המאה העשרים, שמרבית בניה היו נתינים תורכים, הוכרה על ידי השלטונות העות׳מאנים כעדה יהודית דתית )״מילת״,( והנהגתה נחשבה למייצגת הבלעדית של יהודי ארץ ישראל. קמה לה הנהגה אחידה, בעלת סמכות חוקית, שניהלה את ענייני העדה, בראשה עמד ה״ראשון לציון״. שמשנות הארבעים שימש נציג רשמי מוכר על ידי השלטונות, ובידו סמכויות שיפוטיות, דתיות ואזרחיות רבות. החכם באשי היה בעל הסמכות העליונה בכל ענייני הדת. הוא אשר מינה את הדיינים והשוחטים, תיקן תקנות חדשות ונתן תוקף או ביטל תקנות קיימות, הכול בהתאם לרוח הזמן. כראש העדה היהודית וכנציג רשמי כלפי הממשלה העות׳מאנית מילא החכם באשי גם תפקידים ציבוריים חשובים. מעמדם של הרבנים נושאי משרת החכם באשי מקורו היה בכמה גורמים: מכוח אישיותם, מפאת חשיבותה של ארץ ישראל וקדושתה של ירושלים ומכוח זכויותיהם וסמכויותיהם מטעם הממשלה העות׳מאנית. לצדו של החכם באשי פעלו בהנהגת העדה מוסדות נוספים, שמילאו תפקידים חשובים בעדה וסייעו לחכם באשי בהנהגתה: ״הוועד הרוחני״— שהיה מופקד על ענייניה הרוחניים של העדה ועל שמירת ענייני הדת. ראש ״הו...
אל הספר