פרק ה יחסים בין עדתיים מבוא: העדה האשכנזית בירושלים בשלהי המאה הי״ט חידושו של היישוב האשכנזי הפרושי בירושלים החל בתקע״ו,(1816) אך כל עוד ריחפה על האשכנזים תביעת המוסלמים לחובות הישנים של עדת האשכנזים — לא יכלו להתבסם בעיר. משום כך נודעח חשיבות רבח ל״פירמאן״ המלכותי שהוצא בתקופת מוחמר עלי, אשר הכריז על ביטול החובות הישנים של חאשכנזים בירושלים. בתקצ״ו(1836) הוחזרה ״חחצר״ של האשכנזים רשמית לבעלותם. כעבור שנים אחדות חידשו גם החסידים את יישובם בירושלים, והיישוב האשכנזי התפתח בקצב מהיר. בניגוד למבנה האהיד של העדה הספרדית לא הגיעה העדה האשכנזית למסגרת ארגונית אחידה, מחמת החלוקה לפרושים וחסידים ובשל הפיצול הרב לכוללים, שכל אחד שמר על אוטונומיה מסוימת. לכן גם לא נוצרח הנהגה סמכותית אהת, שהייתה מסוגלת להטיל מרותה על כל בני הקהילה. המצב הוטב במידה מסוימת עם הקמת ״הוועד הכללי״ ב 1866 כמםגרת גג לכל כוללות הפרושים, ובמרוצת הזמן הצטרפו אליו גם כוללות החסידים. אולם ועד זה לא כלל את כל הכוללים, שלכל אחד מהם הייתה הנהגה נפרדת. רק בעניינים שנגעו לכלל הציבור שיתפו ראשי הכוללים פעולה ביניהם, אם באמצעות הוו...
אל הספר