בוכאריות ובני יתר העדות הורגלו לדבר בה. השפה הערבית הייתה אף היא לשון נפוצה בקרב עדות המזרח, ורבים הנהיגוה כשפת דיבור בחוג משפחתם. גם במוםדות ההינוך הספרדים תפם לימוד השפה הערבית מקום נכבד. השימוש בשפה זו היה היוני לא רק כאמצעי קישור בין העדות אלא גם כשפת קשר עיקרית עם האוכלוסייה המקומית לצורך ניהול משא ומתן. עם זאת הייתה הלשון העברית השפה העיקרית שגישרה בין עדות חמזרח ושימשה גורם מאהד. על השימוש בה מתיר ההכרח לאמצעי מקשר בין העדות כתב א״ש הרשברג בתיאור מסעו בארץ ישראל )בשנים :(1900-1899 ״בני כל עדה ועדה מדברים בינם לבין עצמם בז׳ארגוניהם השונים. אבל בבוא אחד מבני העדה האחת לדבר אל בן עמו מן העדה השניה, הוא מוכרה להשתמש בשפה העברית [...1 השפה העברית היתה בירושלים על פי הכרח טבעי לשפח מדוברת בין כל חברי עדות ישראל השונות !...] ובעברנו בחוצותיה, יגיע לאזננו כפעם בפעם צלצול הדיבור העברי החי, ביחוד בשיחות שבין בני העדות השונות״.65 ברם, מתיאור זה גם מתברר, כי השפה העברית )בסוף המאה הי״ט( עדיין לא נפוצה כשפת דיבור חיה, וברחוב שלטו שאר הלשונות. גם במוסדוודהחינוך המודרניים הייתה הלשון העברית רק...
אל הספר