התקשורת הלשונית

חזנים בבתי הכנםת של העדות השונות, נאמרו התפילות בימי חול, שבתות ומועדים ובכללן הסליחות — בנוסח ספרד, והמנגינות והפיוטים בבתי הכנסת של העדות השונות — היו בלחן ספרד. בני העדה הבוכארית בירושלים קיבלו מהעדה הספרדית מורים והזנים, שהנהיגו אצלם את מנהגי ספרד בתפילה ובהלכות הדת. מתיאוריהם של בני העדה הפרסית,61 נראה עד כמה כבירה הייתה גם השפעת הספרדים עליהם בתחום זה — אף על פי שהושפעו גם מעדות אהרות. על פי תיאוריהם, כשהגיעו העולים הפרסים לירושלים, עדיין התפללו כפי מנהגם, אולם בהדרגה, לאחר ששכרו להם חזנים ספרדים, החלו להתפלל כמנהג הספרדים, וסיגלו לעצמם את הנעימה והלחן הספרדי. מתיאוריהן של עדות אחרות עולה, כי הנהגת העדה הספרדית בירושלים השתדלה, כנראה, להנהיג את מנהגיה גם בקרב יתר עדות המזרח. בני העדה התימנית טענו, למשל, כי כבר בעת צירופם לציבור הספרדי בתרמ״ב (1882) התחייבו תמורת הבטחה לתמיכה כלכלית לקבל עליהם את מנהגי עדת הספרדים, ומאוהר יותר לןבלו כי הספרדים קרעו כתובה כיוון שלא נכתבה על פי הנוסח הספרדי!62 בהסכמים שנקבעו בין המערבים לספרדים בתרנ״ב ובתרע״ג, תתחייבו המערבים ״להתנהג בעניין הכתובות...  אל הספר