אצל האשכנזים, אלא רק תמיכה קבועה אחת בשנה: מצה בפסח, ורק חלק מהעניים קיבלו תבשיל מהתמחוי בשבת. העדות התלוננו, כי גם לחכמים לא ניתנה קצבה חודשית למספר נפשותיהם. אמנם הייתה קיימת חלוקה לחכמים בשם ״תפארת ישראל״, אך היא ניתנה לחכמים שלוש ארבע פעמים בשנה בלבד, ושיעורה נקבע לפי ערך האיש בתורה, וגם מינוי החכמים לא נקבע על פי הצדק, אלא הכריעו ייחום משפחה וקשרים אישיים. בני העדות ל!בלו גם על השיעורים הגבוהים בתשלומים שחויבו לשלם לכולל הספרדי, כגון: תשלומי קבורה, עיזבונות והשתתפות בנטל המסים )בעיקר מם העםכריה.( לעומת זאת, נהגה הנהגת העדה הספרדית להבליט את תמיכתה בעניי העדות. בחוברות לדיווח על ההכנסה וההוצאה של ועד העדה ׳המורה לצדקה׳)לדוגמה מהשנים: תמוז תרנ״ב אייר תרנ״ג( צוין, למשל, כי בשנה זו תמכו בשבעת אלפים ושלושים ותשעה עניים בני כל העדות כתמיכה קבועה שכללה כסף במזומן או מצה לפסח או שניהם כאחד. זאת ״מלבד תמיכות על איזה מקרים כשכירות בתים וחלוקת פחמין ועזר לחולין וכדומה״.3 את הסתירה שבין טענות העדות לבין תיאוריה של ההנהגה הספרדית ניתן ליישב בכך שאמנם העדה הספרדית תמכה בעניי העדות, ויש גם לזקוף...
אל הספר