כיבושה של ירושלים לאחר נצחון המוסלמים בקרב הירמוך , בשנת , 636 הם שמו פעמיהם לירושלים . על ירושלים הוטל מצור , שנמשך כנראה כשנתיים . מסורת מוסלמית מאוחרת מספרת כי כאשר נכנעה העיר , בשנת , 638 הזמין מפקד הכוחות הלוחמים את הח'ליף עומר לבוא ולהיכנס לעיר . עומר נכנס לירושלים רכוב על גמל ועוטה אדרת עשויה משיער גמלים , כיאה לאיש המדבר . המסורת ממשיכה ומספרת , שבכניסתו לעיר התלווה לעומר כעב אלאחבר , יהודי ממוצא תימני שהתאסלם . כעב התלווה אל עומר גם בעלייתו אל הר הבית . המקום היה מוזנח ומלא מצבורי אשפה . עומר ביקש לעמוד על מקומו של הסלע — אבן השתייה , וציווה לנקות את האזור מזוהמתו . מקור מוסלמי מוסיף , שעומר נסתייע ביהודים בניקוי ושמירת מרחב הר הבית . חוזה הכניעה עם כניסתו לירושלים ניסח עומר חוזה כניעה לתושביה , כפי שנהג גם לגבי ערים אחרות . החוזה היה מעין כתב חסות , בו הוגדרו זכויות תושבי העיר הכבושה וחובותיהם . חוזה זה מובא במלואו בספרו של ההיסטוריון המוסלמי אלטברי , שנכתב כמאתיים וחמישים שנה לאחר האירועים . גישתו הכללית של החוזה אל הנכבשים זהה לנוהג שהיה מקובל בין הכובשים המוסלמים לתושבי הע...
אל הספר