פרק י"א: סירקין במשלחת פועלי-ציון, 1920

חולשתם של היהודים בעבודה מקצועית, חולשתם כגורם מיישב; ומצד שני, ההצלחות הראשונות ושינויים שחלו בדמותו וביכולתו של הפועל היהודי, כפי שבאו לביטוי בארץ . כל אלה אימתו את הנחותיו היסודיות : הציונות יכולה להתגשם רק בדרכים סוציאליסטיות, רק בדרכי בניין קואופרטיביות . בשונה מ­ ,1898 נראה היה שהגיע שלב ההגשמה ההמונית של הרעיון הציוני . הייתה לזה כמובן השלכה הקשורה בהצהרת בלפור, שניתנה כעין שטר לזמן קצר בו על היהודים להפוך לרוב בארץ, כדי שאפשר יהיה להצדיק את השינוי המדיני שהבריטים כפו על הרוב הערבי . והייתה לזה גם סיבה יהודית פנימית : ענות היהודים במזרח אירופה . עמדתה של תנועת הפועלים בציונות הייתה עמדת­חולשה . נציגי תנועת הפועלים לא היו בקרב החוגים הפנימיים של מקבלי ההחלטות הציוניות, קולם נשמע כקולם של צעירים אופוזיציוניים חמי מזג ובלתי שקולים, ועמדתם נשקלה בהתאם . אפילו "הפועל הצעיר", שהיה המקורב והמקובל ביותר על חוגי השלטון בציונות, לא יצא מכלל זה . לסירקין היה מעמד מיוחד במינו . מעמדו האישי לא תאם כלל את מעמד מפלגתו . הוא היה ממייסדי הציונות, שחרף מיעוט השפעתו הוכר כאיש הגות ציונית מובהקת . ...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית