גישתו של באלוד עשתה אותו שותף יותר קרוב לתנועת הפועלים הארץ ישראלית משהיה רופין . הנחתו הבסיסית של באלוד הייתה, שהמגשיס הציוני הוא היהודי המזרחאירופי, ובעיקר אלה שחיו בתחום רוסיה הסובייטית . באלוד שאל עצמו בקשר אליהם שתי שאלות בסיסיות : א . האם יש עוד צורך וערך למאמץ הציוני לאחר מהפכת אוקטובר ? " ב . האם אפשר ליישב בא''י יהודים במספר גדול, שיהיה בו משום פתרון לשאלה היהודית ! לשאלה הראשונה, השיב תשובה נחרצת : לא די באמנסיפציה הסובייטית, שאמנם רדפה את האנטישמיות עלפי חוק, אך לא יכלה להביא לסיפוקם של הגעגועים האתניים והדתיים של היהודים; היא לא יכלה לשפר את מצבם הכלכלי; היא הנציחה את מעמדם כמיעוט, ולפיכך לא היה בה פתרון לאומי בשבילם . באשר לשאלה השנייה, באלוד פירק אותה לשתי שאלותמשנה : הראשונה פוליטית, שנקודת מוצאה האינטרס המדיני הגרמני ובעלי בריתו, שנתנסחה בשאלה : האם יש לאימפריה העות'מאנית אינטרס בא"י יהודית ? השנייה יישוביתכלכלית : האם ועד כמה יכולה א"י לקיים ישוב גדול של מהגרים זה מקרוב באו ? לשאלה הראשונה התשובה הייתה חיובית נלהבת . לדידו יכול הישוב היהודי בארץ לפתור חלק חשוב של ...
אל הספר