• 37 • בֶּרְנָאר נוֹאֵל מְשָׁלִים כדי לא * זֶה שֶׁלֹּא מְדַבֵּר שׁוֹטֵף אֶת פִּיו הוּא נוֹטֵל דְּיוֹטְרִיָּה הוּא מְשַׂרְטֵט עַל לְשׁוֹנוֹ אֶת הַפָּנִים הַמָּוֶת מֵת * זֶה שֶׁמַּבִּיט בִּי בְּעוֹדוֹ מְבַשֵּׂם אֶת עַפְעַפָּיו הוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַסֵּפֶר הוּא קוֹרֵא אֲנִי מַעֲנִיק לְךָ שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת וְאֶת הַגּוּף הַזֶּה אַתָּה תִּיצֹר אֶת הָאָדָם הַשָּׁמַיִם נִפְרָשִׂים • 38 • * זֶה שֶׁקּוֹרֵא מוֹנֶה אֶת הָאוֹתִיּוֹת תְּפַשֵּׂק אֶת הַשְּׂפָתַיִם אוֹמֵר הוּא וְשֵׁם הָעֶצֶם מַחֲלִיק אֶל תּוֹכִי כְּמוֹנָחָשׁ אֲנִי מְחַפֵּשׂ אַחַר שְׁטַר הַכֹּפֶר שֶׁלִּי מצרפתית : ריטה קוגן בֶּרְנָאר נוֹאֵל ( 1930 - 2021 ) היה משורר, סופר ומסאי . ב- 1992 זכה בפרס ה- Grand Prix הלאומי על שירתו . לאחר שפרסם את ספרו הראשון ב- 1958 הפסיק לכתוב במשך כמעט עשור, וטען שהסיבה לכך היא האירועים שחווה ושהשפיעו עליו : הפּצצה האטומית, מלחמת וייטנאם, מלחמת העולם השנייה . הוא חזר לכתוב שנים מאוחר יותר, והחל מ- 1971 הקדיש עצמו לכתיבה בלבד וכתב שירה ומסות על אמנות . הושפע מכּתביהם של ז'ורז' בטאיי ומוריס בלאנשו .
אל הספר