• 149 • שי דותן סולידריות לילית יְרוּשָׁלַיִם יְשֵׁנָה וַאֲנִי עֵר . לֹא רַק אֲנִי, גַּם הַשָּׁכֵן מִמּוּל, נִשְׁקָף בַּחַלּוֹן, גָּז וְחוֹזֵר, צוֹפֶה לְמִגְרַשׁהַחֲנָיָה, לַכְּבִישׁ הַמּוֹבִיל אֵלָיו כְּצִנּוֹר חַמְצָן . לֹא אֲדַמֶּה אוֹתוֹלְאֵם סִיסְרָא . בְּעִדָּן שֶׁבּוֹמוֹלְכִים הַנַּיָּדִים וַדַּאי עֻדְכַּן בְּמִסְרוֹן, בַּשָּׁעָה שֶׁתָּשׁוּב אִשְׁתּוֹהַמְּבוֹשֶׁשֶׁת, הַבֵּן . וְלִי אֵין שִׁיר לִכְתֹּב, יְלָדַי שְׁמוּטִים עַל מִטָּתָם, אִשְׁתִּי גַּם כֵּן . כְּמוֹסִיגָרִיָּה נוֹשֶׁקֶת לְסִיגָרִיָּה אַדְלִיק אוֹר בַּחַלּוֹן, אָכִין עוֹד קָפֶה, אֲחַכֶּה עִם הַשָּׁכֵן . • 150 • שי דותן עונות כָּל הַלַּיְלָה בְּחֵיקִי מִתְיַפַּחַת מַשְׁקָה אֶת עֵשֶׂב חָזִי . עִם בֹּקֶר עוֹלָה מִן הַמִּקְלָחוֹן מְפַכָּה קוֹטֶפֶת פְּרָחִים .
אל הספר