• 112 • ליאור שטרנברג חדר הילדוֹת א . דוגית חֲצִי שָׁעָה אַחֲרֵי שֶׁנִּכְנְסָה לְמִטָּתָהּ אֲנִי מוֹצֵא אוֹתָהּפִּתְאוֹם שׁוֹכֶבֶת עַל גַּבָּהּ בְּשֶׁקֶט, מַבִּיטָה בַּחשֶׁךְ, וּמְסַפֵּר לָהּ בִּלְחִישָׁה עַל הַיַּלְדָּה שֶׁנִּשְׁאֲרָה עֵרָה וְנִזְכְּרָה בְּעֵץ נָטוּעַ לִגְדָתוֹ שֶׁל נַחַל, שֶׁמִּי שֶׁאֶל גִּזְעוֹ נִשְׁעָן נִרְדָּם לְקוֹל הַמַּיִם הַמָּתוֹק . הִיא מִתְהַפֶּכֶת, כְּאִלּוּ רַק דְּחִיפָה כָּזוֹהָיְתָה צְרִיכָה בַּדֶּרֶךְ לַשֵּׁנָה : דּוּגִית שְׁלֵוָה עַל מַיִם מֻצְלָלִים, עֵצִים טוֹבִים מַאֲהִילִים עַל נְתִיבָהּ . • 113 • ב . סוד יִפְחַת מוֹצֵץ אָבוּד מַזְנִיקָה אוֹתִי לַחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ . עַל סִפּוֹ אֲנִי מֵאֵט אֶת צְעָדַי דּוֹרֵךְבְּשֶׁקֶט בַּפְּרִיכוּת הַנְּשׁוּמָה, מַנִּיחַאֶת מוֹצֵץ הַסִּילִיקוֹן שֶׁהִסְתַּבֵּךְבְּתוֹךְקִפְלֵי הַפּוּךְ בֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיהָ : פֶּה פָּעוּר, יָד קְטַנָּה תָּרָה . סוֹד מָתוֹק בְּאוֹר מוּעָט .
אל הספר