אלון אלטרס

• 13 • אלון אלטרס עיניך יקראו Ieu sui Alon , que plor e vau cantan שָׂפָה נוֹשֶׁקֶת לְשָׂפָה אֶרְנוֹ, דָּנִיֵּאל, יָעֵל, וְשֵׁם יַבִּיעַשֵׁם . אַךְ אַתְּ, בִּתִּי, לֹא תֵּעָלְמִי בָּאֵשׁהַמְּצָרֶפֶת אֵין לָךְ צֹרֶךְ כְּלָל בְּפַיְטָן אוֹ מַדְּעָן עֵינַיִךְהַצְּעִירוֹת הַמְּאִירוֹת לַמֶּרְחַקִּים יִקְרְאוּאֶת הַשּׁוּרוֹת הַלָּלוּ וִיצָרְפוּאֶת הַסִּיגִים גַּם בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם וּשְׁלשִׁים . ארנו דניאל היה משורר פרובנסלי, בן המאה ה- 12 . הוא השפיע על עיצוב שירתו המוקדמת של דנטה ובני חוגו הספרותיים . דנטה פוגש את דניאל בפרוגטוריו ועושה לו מחווה שירית בלשונו הפרובסנלית . אחת השורות במחווה הזאת משמעה בעברית : אני ארנו שר ובוכה . אימצתי אותה לאחד משיריי בספר שיריי השלישי "האש המעדנת" ( 1990 ) . בשיר החדש, המופיע כאן, אני מחליף את שמו בשמי וכותב אלון היכן שבמקור כתוב ארנו . השפות מתערבבות : פרובנסלית ועברית בשירים שעניינם בין השאר העובדה שהבת אינה יודעת את שפת אביה . עזרא פאונד וט"ס אליוט היו גם הם מאוהבי שירתו של דניאל והחדירו אותו לתודעת אוהבי השירה במאה ה- 20 . • 14 • אלון אלטרס לא יודע...  אל הספר