על הזריעה: מחשבות בעקבות קריאה חוזרת בשלושה סיפורי ילדים מהקלאסיקה האמריקנית

23 י ו נ י י ו נ י 5 2 0 52 2 0 2 ס י ו ו ן ת ש פ ״ הס י ו ו ן ת ש פ ״ הג י ל י ו ן ג י ל י ו ן 8 81 1מ ע ל המ ע ל ה המחלישים, שני העמודים שבהם "שום דבר לא גדל" הם די והותר כדי לייצר דאגה וחשש לכישלון . לעומת זאת, קרפד זוכה לדברי עידוד מצפרדי ( שאמנם נמצא בקבוצת השווים שלו אך עולה עליו כבעל ניסיון גינון ) והודות לחיזוק ולעידוד הוא ועימו הקורא הצעיר — מצליחים להתמודד עם המתנה ארוכה, כלומר עם מתיחה של זמן ההמתנה וייצוגו בסיפור מורכב וארוך יותר, להבין מהי יחסיות, ולהתכונן מראש לעבודה הקשה . הנה, כך נפתח הסיפור : ״ צפרדי היה בגינה שלו . קרפד בדיוק טייל ל שם . "א י ז ה ג י נ ה י פה יש לך , צפר ד י, " הוא א מ ר . " כן , " א מ ר צ פ רד י , "היא יפה מאוד, א בל עבדתי קשה בש בילה . " "הלואי שגם לי הייתה גינה," אמר קרפד . "הנה לך קצת זרעים של פרחים . תזרע אותם באדמה," אמר צפרדי, "ודי מהר תהיה לך גינה . " "כמה מהר ? " שאל קרפד . "ככה, די מהר," אמר צפרדי . ( עמ' 18 – 19 ) . מכאן מלווה העלילה את קרפד חסר הסבלנות . הוא רץ הביתה, זורע את הזרעים ובאופן ילדי אופייני פוקד עליהם לנבוט . כשהזרעים מסרבים לנ...  אל הספר