26 | מעלה | גיליון 2 | סיון תשפ"א | יוני 2021 ☞ כך זה מתחיל ״גנב בא בידיו מפתח גנבים, הוא מסתכל מסביב אפלולית, פותח דלת ומדליק אור . חדר שכור, לא גדול, יש מיטה, שולחן כתיבה מכונת כתיבה, כורסא, ארון צר, כיור, מיטת יחיד אחת, שידה עליה ספרים מעט, ראי . הוא פותח ארון בפנים בגדים אופנתיים של חתיכה, על השולחן אלבום תמונות מדפדף, בשולחן כתיבה במכונת כתיבה דפים מודפסים הוא קורא בקול רם : "הזמן הוא חומר מסוג אחר" . ״ ונעלם, ומצד שני תאווה – כוח סבוך ומטביע שמוציא את האדם מן העולם . זו שורה יפה גם משום שהיא לוכדת בתוכה את השירה המאוחרת של וולך – הבלחה כבדה חו לפת כתאווה – שירה ארוכה, - אקספרסיוניסטית, לא ערו כה ( הבלחתית ) ; שירה שקול - התאווה מהדהד בה כבד מאוד, לוכד מאוד . "הבלחה כבדה" : לאוקסימורון הזה בדיוק התפ ללתי בשביל לתאר את שירת - וולך המאוחרת . אולם האם בשביל שורה אחת יפה צריך ספר שלם ? מה משמעותו ומה חשיבותו של הספר הזה ? ובעיקר : האם אנ דרטה של צרעת היא אנדרטה - בלבד ? השאלות הללו עולות לא פעם באשר להוצאות של יצי רות נוספות לאחר מותו של - המשורר . יהושבע סמט-שינברג כתבה רשימה יפה על ...
אל הספר