מעלה | גיליון 2 | סיון תשפ"א | יוני 2021 | 19 מור : גם קריאת העורב וגם קריאה בספר הזה הן קריאה באודיסאה . כמו אצל אדגר אלן פו, גם כאן מפר העורב את השקט . האוזן עלולה לה חמיץ את הזיקה בין המיתוסים - ( כפי שרומז המשורר בשורה השישית ) , אבל העין רואה . הראייה עוברת כחוט השני לאורכו של הספר, והיא גלו מה כבר במילה הפותחת את - הספר כולו : "כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים" . ב"עורב" הדובר ( ולא הקי קלופ ) הוא שמפנה עין אחת - אל החלון . למבט הזה תפקיד מכריע : היכולת לשאת את אירועי העבר . שיאו של המבט בא לידי ביטוי בשיר "במבט הזה" . זהו שיר שאיכותו הפואטית מזכירה את "שירי חלום" של ג'ון ברימן . באחד משיריו מפנה ברימן את מבטו אל סטודנטית בוכיה במשרדו, כשבסוף השיר מתברר שה סטודנטית אינה אלא ברימן - בעצמו, והשיר משתנה לנגד עיני הקורא באבחה אחת . הינה אפוא שירו של ביסטרי, שמקבל תפנית הן בשורה הל פני אחרונה והן בשורה האח- רונה, הנחתמת בלא נקודה . - במבט הזה בַּחֲלוֹמִי אֲנִי בְּמִרְפֶּסֶת בֵּיתִי וַחֲבֵרִי עוֹמֵד לְצִדִּי בַּחֲלוֹמִי וּמִמִּרְפֶּסֶת בֵּיתִי אֲנַחְנוּ מַשְׁקִיפִים בַּחֲלוֹמִי עַל הִתְרַחֲשׁוּת ...
אל הספר