מעלה | גיליון 2 | סיון תשפ"א | יוני 2021 | 7 ובתוכו מתקיים עולם אנושי מסוגר, מבוי סתום . בשני העו למות – הטבעי והאנושי – אין - בחירה ; הקיום מתנהל מאליו ואין ביניהם אפילו זיקה . מרפי נמצא בחדרו, כלא נוסף בתוך כלא-העולם, ואין לו כוחות נפשיים לצאת החוצה . אפשר לומר שהרומן כולו עוסק בשאלה הפשוטה הזו, ביכולת של אדם לבחור לצאת החוצה . השפה הגדושה מסתערת על הקורא / ת מהשורות הראשו נות . כך למשל תיאור הכיסא - שעליו יושב מרפי : "הוא ישב עירום בכיסא הנדנדה שלו מעץ טיק בגוון טבעי, שהובטח כי לא ייסדק, לא יתעקם, לא יתכווץ, לא יחליד ולא יחרוק בלילות . הכיסא היה שלו, הכי סא מעולם לא עזב אותו . הפי- נה שבה ישב הוסתרה בווילון - מהשמש, השמש הָעתיקה המ סכנה השוהה שוב במזל בתו- לה, בפעם המיליארד" ( עמ' - 7 ) . בפתיחה זו ניתן לזהות חלק מהטכניקות של ההגד שה ושל בניית שכבות הט- קסט ברומן . ראשית, הריבוי - של שמות העצם והתואר . זוהי כתיבה "קטלוגית" שמצויות בה תכופות רשימות מלאי שממפות את הקיום, כתיבה שמזכירה את רַבּלֶה או סרוונ טס . האמצעי השני הוא מעין - התפחה של העלילה על ידי כך שהיא מתוארת במקביל וללא הרף...
אל הספר