מעלה | גיליון 2 | סיון תשפ"א | יוני 2021 | 5 לעוני, בין להטוטנות לדברנות . אלה הם שני מאפיינים של מקומו בלשון, וחשוב לעמוד עליהם . הקריאה ב הלחם, המלח מבהירה עד כמה שירתו של שטרנברג יציבה ואחידה ולמעשה אין בה כל תפנית דרמטית של סגנון או צורה . העמדה הלשונית שהוא אינו חורג ממנה היא עמדה מתונה מאוד שאין בה ראוותנות ואין בה דלדול מכוון . שטרנברג מצטייר מבעד לשירים כמי שמקדיש את עצמו לשכלול בלתי פוסק של צורות לשוניות ספורות ומדודות, ומסרב לנהות אחר פיתויים של צורות חדשות או של חריגות לשוניות עזות . העמדה הזו מתבלטת בשיריו של שטרנברג קודם כול במה שהשירים הללו מסרבים לו . אירוניה, פאתוס, שיבוצי פסוקים ואלוזיות מתוחכמות, ציורי לשון עמומים וכפולי משמעות, משחקי לשון, מילים מפורקות או תחביר ניסיוני – חפשו אחר כל אלה בין שיריו ונדיר שתמצאו . בִמקום אלה תמצאו עברית מדויקת שמסרבת למשוך תשומת לב יתרה אל עצמה . ובאמת, לא הלשון עצמה עיקר בשירים אלה, וגם לא גישוש במרחבים כאוטיים או קדם-תודעתיים שמצריכים שפה חדשה . התיחום הזה של הלשון ושל הצורה מבקש להפנות את תשומת הלב לדבר אחר : לעולם הנגלה שהיד והלב מ...
אל הספר