צפון ברך – ספר הוא בית הוא עריסה

30 | מעלה | גיליון 1 | אדר תשפ"א | מרץ 2021 האינטימי המסוים הזה של בשלאר על שער הספר הוא דימוי ארספואטי ( = רפלקטיבי ) להגותו של בשלאר : אין זו אילוסטרציה לפילוסוף – הוא "אינו מדבר בתצלום", שפתיו ומכוסות בזקן – זהו דיוקן שמ גלה אדם חושב ששוכן בתוך פניו כפי ששוכן אדם בתוך יחדרו, בתוך ביתו, בתוך ספ רייתו . "נשמתנו היא בית . וכאשר אנו נזכרים ב'בתים', ב'חדרים', ואנו לומדים 'לשכון' בתוך עצ מנו . " ( עמ׳ 33 ) . כריכתו הקדמית של ספר, הלוא היא שער הספר, הלוא היא הסף שעימו אנחנו נפגשים ובכל פעם שאנחנו פותחים וסו גרים את הספר, נכנסים אצל הספר ויוצאים ממנו, מניחים לצידנו עד הפעם הבאה שנבוא ובשעריו . והנה, בפרק התשי עי, "הדיאלקטיקה של החוץ והפנים", בשלאר שואל : "האם דלת צריכה להיות פתוחה או סגורה ? והאם נמצא בפסיקה והזאת כלי ניתוח באמת שימו שי עבור התשוקה האנושית ? . . . כמה חלומותובהקיץ נצטרך לנתח, אפוא, תחת הכותרת : הדלת ! הדלת היא יקום שלם ושל הפתוחולמחצה . זהו די ומוי בסיסי, נקודת מוצא לח לימה האוספת אליה תשוקות ופיתויים, הפיתוי לפתוח את ההווייה למעמקיה . . . התשוקה ולכבוש את כל ההוויות המגומ ...  אל הספר