22 | מעלה | גיליון 1 | אדר תשפ"א | מרץ 2021 שהזמיר שר ומחבר אלה ☞ ולאלה עד שהם קורסים ומתגל גלים כאשד . . . " ( עמ' 18 ) . אף על ופי שמדובר בתיאור של אורגז מתוכזב שמיועדת בעיקר לקהל המאזין, זהו תיאור שהולם את הקול של קולט עצמה ככותבת וכאישה כותבת במרחב ספרותי שבימיה היה גברי ברובו : קול שלמד להשתחרר מהכבלים והמשעבדים אותו ( סדרת הספ ורים הראשונה של קולט, "קלו דין", נכתבה תחת השם "וילי", שם העט של בעלה הראשון, ורק לאחר גירושיהם שְמה נוסף כמחברת היצירה ) ולפרוץ עם יצירה אוונגרדית משלה, ללא עכבות ספרותיות או חברתיות . והקול הייחודי של קולט מת ובטא בשתי דרכים בספר . רא שית, התעתוע האוטוביוגרפי : הספר בנוי כיומן, פרקים קצרים שברובם הם אפיזודות מחייה הממשיים – הביקור בסטודיו, המשך היחסים עם שרלוט, יחסיה עם סופר נודע, פרשת אהבים תלותית ואפלה עם רנה ויוויין ( משוררת אנגליה שחיה ובצרפת ) , ביקורים בחוגים הח ברתיים של הנשים הלסביות ( והטרנסיות, אף שההגדרה הזו עכשווית ) בפריז ועוד . אך והנוכחות שלה כמספרת משת נה תדיר : בחלק מההתרחשויות היא נוכחת כדמות ובחלקן היא צופה כמספרת חיצונית . בפרק והשביעי...
אל הספר