12 | מעלה | גיליון 1 | אדר תשפ"א | מרץ 2021 שוררת יוצרת כמדרש ☞ ופרטי שלה למציאות, ומאפ שרת להם להתקיים כמובנים ומאליהם למרות הזרות . חי בור בין המיתי והמקודש ובין והמוזיקלי, הטכנולוגי והע ממי . הכרובים המעורים זה ובזה ( זכר ונקבה ) מעל הכפו רת שעל ארון העדות ( באיור מכשיר הרדיו המהווה בסיס למפגש הכרובים הוא כארון העדות ) מייצגים את מידת והדין ומידת הרחמים . הכרו בים הוצבו בקודש הקודשים, ובמה שקרוי לפני ולפנים, ומ בין הכרובים נשמע קולו של אלוהים . זה השער שבחרה המשוררת לספרה, ונדמה לי שכמה ממפתחות הקריאה של הספר מצויים באיור זה . אל העיר קינה הוא ספר חזק ומוקפד . הוא נע בין המיתי ולעכשווי . השפה טעונה, מה דהדת ומתכתבת עם מקורות יהודיים ושירה עברית ( יונה וולך וחביבה פדיה ) ומקורות בתרבות המערבית ( ג'יימס וג'ויס או פילומנה מהמיתולו גיה היוונית ) , ויש בו מטעמה של הערבית ( אום כולת'ום ) , שפת מוצאה של המשוררת . וזוהי פואטיקה מאופקת, מעו בדת, מתיימרת . הספר בנוי ממחזורי שירה ושירים בודדים, אולם לדעתי יש לקרוא אותו כשיר אחד ארוך ; כפרגמנטים ההולכים זה אחר זה שמוטיב הפרדה מקשר ביניהם . יותר...
אל הספר