פרק שישים ושניים : ימי נתניהו | 873 ייתכן . חשב שהוא ״חלש אופי, נהנתן, רודף כיבודים וכבוד, ללא הישגים וחתרן״ . ואולם, כמי שקשוב לדעת הקהל באובססיביות, היה נתניהו מודע היטב לפופולריות של הנשיא בחברה הישראלית . אומנם גם לו היה ברור שאין ממש בכוחו הפוליטי, כדבריו הנכוחים של הנשיא הטורקי, רג׳פ טאיפ ארדואן : ״לצערי מאז שהוא [ פרס ] יושב על כיסא הנשיאות, הכיסא לקח ממנו את הכוח, והוא לא פועל לקידום השלום״ . אך לנתניהו היה גם ברור שכוחו של הנשיא ביוקרתו הגדולה בקהל הישראלי ולא בגף פוליטי זה או אחר, ואולי יותר חשוב מבחינתו, ההשפעה שהייתה לפרס בקהילייה הבין לאומית ובמיוחד בקרב הנשיא אובמה וסביבתו . לכן, קמצוץ הזלזול בפרס שעדיין היה בו, לרוב נדחק . בחמש וחצי השנים, שבהן כיהן פרס כנשיא המדינה ונתניהו כראש ממשלה, היו פעמים רבות שתפקידיהם נשקו זה בזה . לרוב, מדי שבועיים, עת הגיעו הזוג נתניהו 8 דיווח ראש הממשלה לנשיא על הנעשה בממשלתו, לארוחת ערב בבית הנשיא, כנדרש בחוק . הם נפגשו גם באירועים רבים, בטקסים, בקבלות פנים ועוד . מעת לעת 9 ניסה פרס לשכנע את ראש הממשלה לקיים שיחות מדיניות במיוחד עם הפלסטינים...
אל הספר