פרק שלושים ושלושה: שר הביטחון

510 | פֶּרֶס, ביוגרפיה השתלטותם של ״צעירי המפד״ל״ – קבוצת כוח פוליטית בראשות זבולון המר ויהודה בן-מאיר, שהפכו עם הזמן לבולטים בשורותיה – על הנהגתה, והפיכתה לבעלת גוון ניצי הקרוב ל״ליכוד״, לא אפשרו לו להרחיב את ממשלתו בגין דרישותיהם המדיניות והדתיות, ובמיוחד הקמתה מחדש של ממשלת אחדות לאומית . הוא נזקק לחמישה חודשים נוספים עד שהתרצו גם ראשיה, בראשות ד״ר יוסף בורג . הוא צירף אותם רבין איבד כתוצאה מכך את שלושת חברי ר״ץ, בסוף אוקטובר 97 לממשלתו . אך הוא הרוויח שסירבו מטעמים אידאולוגיים לשבת בממשלה אחת עם המפד״ל, שמונה מחבריה ( המר ובן-מאיר הודיעו כי לא יתמכו בממשלה . מאוחר יותר מונה המר לשר הסעד ) , ויחד מנתה אפוא הקואליציה 66 חברי כנסת ; מספיק כדי להבטיח את יציבות ממשלתו כדי שתכהן עד סוף הקדנציה – כשלוש שנים וחצי . אחת הבעיות שבה נתקל רבין בהרכבת ממשלתו, הייתה קשורה לעובדה שרבים ראו עצמם מועמדים לכהונת שר . עודף המועמדים יצר לחץ גדול על מרכיב הממשלה . אך דווקא לרבין בהשוואה לקודמיו הייתה מלאכת איוש התיקים פשוטה יחסית . גולדה, ספיר ודיין הודיעו על פרישתם מהממשלה . לכן התפנו תיקים בכירים . י...  אל הספר