מקום לדאגה ומקום לתקווה : התבוננות בעיוותי הראייה של שני עמי האזור 171 אחרי שהעולם נהרס, מופיעים ניצנים של צמיחה . האובייקט נהרס ונבנה מחדש . ביון אפילו מחריף תנועה זו ומדבר על רצח הנפש, 2 שאחריה יש תקומה . דחף החיים, לפי פרויד, חוזר וחי . בכוחו של דחף החיים לגבור על דחף המוות . פרויד מטייל עם רילקה בתוך טבע פורח בשלל צבעים, בשיאו של האביב, ורילקה שוקע בדיכאון ואומר — מה שווה כל זה . עוד מעט כל זה ינבול . פרויד עונה, בשנה הבאה הכול יפרח וילבלב שוב . אבל מאוחר יותר גם פרויד הושפע מהרוע של המלחמות, מהאובדנים הקשים שחווה, ואז כתב את "מעבר לעקרון העונג", שם תהה על הנטייה האנושית לחזור לכאב באופן כפייתי . פרויד נלחם על חייו גם כשסבל כאבי תופת מהסרטן, בגינו החזיק בלסת תותבת . היצירתיות המשיכה ונתנה טעם לחייו . בסוף ימיו הוא כותב את "משה והמונותאיזם", ומרעיד את אמות הסיפים של הפסיכואנליזה ושל היהדות . בגאונותו גילה שמשה לא היה יהודי . חיזוק לתזה זו גיליתי השנה, כאשר התברר לי שמשה לא מוזכר אפילו פעם אחת בהגדה של פסח . פרויד גילה את הלא מודע החברתי וההיסטורי וקלט את משה הזר . אבל לפעמים קשר אנו...
אל הספר