קו ארוך מחוק 138 בעולם, היא מוטמעת בכל הזרעים, הנבגים והעוברים, וממריצה אותם להבשיל ולצאת לאור . במובן הזה, וזו יותר ממטפורה, התקווה היא השמש . כל עוד השמש תזרח יתבצע תהליך קיבוע הפחמן בצמחים, תיווצר מולקולת הסוכר ( פוטוסינתזה ) , ויתאפשרו כל שאר החיים על הכוכב . לא בכדי האור מופיע כבריאה ראשונה של האל במיתולוגיות המונותאיסטיות ( יהדות, נצרות, אסלאם ) , ואף שב ונברא שוב כגוף השמימי המפיץ אותו — השמש — כל זאת לפני בריאת החיים . גם במיתולוגיות אחרות נבראת השמש קודם לבריאת האדם . השמש היא תנאי הכרחי לחיים . נבט צמח אינו נדרש להכיר בתקווה ככוח החיות . הוא אינו נשאל על קיומה . היא פשוט שם . היא הוודאות שממריצה אותו להשריש שורשים, להזדקף, ללבלב עלים ולפרוש אותם לשמש . הַתֶּנַע להמשיך ולחיות, לצמוח, לגדול, לפרוח, לתת פרי ולהמשיך הלאה . התקווה היא הכוח המניע . תקווה היא יצר ההישרדות . היא סבילה, היא עובדה הכרחית והיא בלתי ניתנת למניפולציה אישית . היא לא שלנו, אנו לא יכולים לשאת אותה או לשמוט אותה . שלא כמוה, הרצון, השאיפה, המשאלה והציפייה — הן פעולות מותנות משוב, ועל כן יכולות לעורר אכזבה, תסכ...
אל הספר