קו ארוך מחוק 100 ייאוש . הרגשתי את הייאוש של עצמי, והרגשתי את הייאוש מנשב מהקהל ומהמקום . בנאום שלי דיברתי על כך שהרצון "לא לצאת פראייר" — הוא אחד מהעקרונות המנחים של הגבריות הישראלית . ועל זה שאחד הדברים שלמדתי מעידו ומאוד אהבתי אצלו, זה שעל אף הגבריות הגברייתית שלו, הוא סירב לשחק את משחק ה"לא לצאת פראייר" . עידו בחר בפראייריות כעמדה מוסרית מועדפת . נתתי דוגמאות . טענתי שהבחירה להסכים מראש לצאת פראייר מנטרלת רעשי רקע, מאפשרת להבדיל בין עיקר לטפל, ומייצרת מרחב לפעולה שנובעת מתוך ערכים, ולא מתוך מקום של אגו ושליטה . בדיוק ההפך מכל מה שהממשלה שלנו עושה כרגע . ביקשתי הנהגה שמסכימה לצאת פראיירית, כדי לשחרר את החטופים שלנו ולסיים את המלחמה, כדי להפסיק לשלם את המחירים הבלתי נסבלים שלה, עם עוד ועוד הרוגים בכל יום שעובר . ניסיתי להבהיר שהיכולת להסכים להיות פראיירים, לשאוף לעסקה ולהסדר ולא לטרפד אותם, פותחת פתח לדמיוּן של עתיד שונה . כל עוד מה שמנהל את המלחמה זה הצורך להשפיל כי הושפלנו, נוצר משחק סכום אפס של פראייריות — שתוקע אותנו במעגל דמים שאין לו סוף . התוצר של כל זה הוא ייאוש . אמרתי שם גם...
אל הספר