97 זוועות שבעה באוקטובר והמלחמה עלתה השאלה כיצד יש להתייחס לגופות המחבלים . באחת הקבוצות האמירה היתה מאוד ברורה — על אף הקושי ותחושות הנקם, "עלינו לנהוג בהם בכבוד — כי זו האנושיות שלנו . " המפגש השני התקיים בקליניקה עם בחור שחזר מהקרבות בעזה . הוא סיפר שאף שהוא מזדהה עם מטרות המלחמה, בכל פעם שהוא נכנס לבתים, שהיו אומנם ריקים מאדם, הוא חש אי-נחת וכאב על החדירה לפרטיות של המשפחה — וזאת אף שבהרבה בתים התגלו אמצעי לחימה . מומחית לטראומה ציינה בתחילת המלחמה, שאחד האופנים לסייע לאדם שחווה טראומה הוא להזכיר לו שהוא ממלא תפקיד, עבור אנשים הזקוקים לו . ובמילים שלי : במצבי טראומה אפשר להחזיר את האדם חזרה לעצמו, באמצעות התזכורת שהוא יכול להיות אדם משמעותי לאדם אחר . . . בהיותי נוכח עבור האחר, האחר נוכח עבורי . במובן זה, מושג העדות במאמרה של דנה אמיר קצת רזה לי מדי, ונדמה לי שהעדות הנדרשת היא נוכחות שלמה וקשובה של אדם עבור אדם אחר — היות זולת-עצמי — שנראה לי מלא יותר מאשר עדות בלבד . במובן מסוים כל הדמויות שהבאתי את דבריהם קודם לכן היוו עבורי גם השראה של ערכים, אבל גם סוג נוכחות של זולת-עצמי עבורי...
אל הספר