196 דדה קורקוט משירותינו . עלינו למות כאן בהגנה עליו . " הם התעמתו עם האויב ונלחמו, אך כל עשרים וחמשת מנהיגיו של קָזָן נהרגו בעודם מסוככים על גופו . אנשי האויב התנפלו על קָזָן במקום שבו נרדם . הם קשרו בחוזקה את ידיו ורגליו, העמיסו אותו על עגלה, ריתקו אותו אליה עם חבלים ואז המשיכו בדרכם . בדרך התעורר קָזָן מקולות החריקה של גלגלי העגלה . הוא פיהק וקרע את אסוריו . אחר כך התיישב בעגלה ופרץ בצחוק עז . "מדוע אתה צוחק ? " שאלו הכופרים . "הו, כופרים," השיב קָזָן, "חשבתי שעגלה זו היא העריסה שלי ואתם האומנות השמנות ומעוותות הצורה שלי . " מכל מקום, הם לקחו את קָזָן והשליכו אותו לתוך באר בטירת טוֹמָן ששימשה כפתח למערות הקבורה שלהם . הם כיסו את פי הבאר באבן ריחיים והעבירו לו מזון דרך החור שבמרכזה . יום אחד אמרה רעייתו של הכופר : "תמהני איזה מין בחור הוא קָזָן זה ? הוא הביס כל כך הרבה גברים . הבה ואלך להעיף בו מבט . " היא באה וביקשה מן המשגיח על הצינוק לפתוח עבורה את הדלת . היא פנתה אליו באופן הזה : "קָזָן בֵּי, מה שלומך ? האם אתה מאושר יותר מתחת לאדמה או מעל האדמה ? מה אתה אוכל ושותה ועל איזה סוס א...
אל הספר